הרוכשים הוכיחו כי החברה הקבלנית הפרה את התחייבותה בחוזה המכר לרשום את דירתם בטאבו, אז למה הם יקבלו פיצוי נמוך? התשובה מצויה בלשון החוזה שנוסח בבירור לטובת החברה.
בית משפט השלום בראשון לציון פסק לרוכשי דירה כ-90 אלף שקל עקב הפרת התחייבותה של החברה הקבלנית "בנייני אריה פרשקובסקי" לרשום את דירתם בטאבו. הם היו יכולים לקבל הרבה יותר לו היו מתעקשים שחוזה המכר יכלול גם סעיף הדדי לפיצויים מוסכמים, אלא שבחוזה שניסחה החברה נכתב שרק היא זכאית לפיצויים כאלה במקרה של הפרה.
מדובר בדירה שנרכשה על ידי בני זוג ב-1997 ברחוב הארבל בראשון לציון. החברה הקבלנית ושותפותיה לפרויקט החברות "עזר אחזקות" ו"דן הלל ייזום" התחייבו מפורשות בחוזה המכר לרשום את בעלותם בדירה בפנקס רישום המקרקעין (טאבו) בחלוף 24 חודשים ממועד מסירתה לרוכשים.
הדירה נמסרה לרוכשים בשנת 2000 אך רישום הבעלות לא בוצע עד שנת 2016, כשבית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את תביעת הרוכשים וחייב את החברות לבצעו.
את התביעה הכספית, שמצויה בסמכותו של בית משפט השלום, הגישו הרוכשים ב-2015. הם תבעו "פיצויים מוסכמים" בגין הפרת החוזה, והעלו טענות רבות על נזקים שנגרמו להם, ביניהם ירידת ערך. לגרסתם, הם לא הצליחו למכור את הדירה במשך זמן רב רק מפני שלא נרשמו בטאבו כבעלים, וכשסוף סוף מכרו אותה הם נאלצו להוריד מחיר.
חברת הבנייה ושותפותיה טענו מנגד כי התובעים אינם זכאים לכל פיצוי מאחר שלא הוכיחו אף אחד מן הנזקים שנטענו על ידם, אך השופטת כרמית בן אליעזר לא קיבלה את טיעוניהן בעניין זה.
עם זאת, ולמרות שלא היה ספק בדבר זכאות התובעים לפיצויים, השופטת קבעה שבחוזה לא נקבע מנגנון פיצויים מוסכמים לרוכשים אלא רק לקבלן. כלומר – אילו הרוכשים היו אלו שמפרים את החוזה הקבלן היה זכאי לפיצויים, אך לא להיפך.
לדבריה, "על אף שמדובר בחוזה אחיד" פסיקת פיצויים מוסכמים במקרה כזה תהיה התערבות בוטה בחופש החוזים.
"איבדו הזדמנות מכירה"
בנסיבות אלה הפיצוי שנפסק לתובעים היה רק על אובדן הזדמנות מכירה. השופטת כתבה כי התובעים הצליחו להוכיח זאת באמצעות רוכשת פוטנציאלית שהעידה כי ב-2012 הייתה נכונה לרכוש את הדירה ב-2.12 מיליון שקל, אך חזרה בה רק בגלל מצבה הרישומי.
התובעים גם הוכיחו כי מכרו את הדירה כ-3 שנים לאחר מכן ב-170 אלף שקל פחות. לכאורה זה היה אמור להיות סכום הפיצוי, אולם השופטת הבהירה שלא ניתן לפסוק להם את מלוא הסכום בין היתר עקב היעדר חוות דעת שמאי על התנהלות שוק הנדל"ן בשנים אלו, או כל כלי אחר שיאפשר לה לאמוד את ההפסד. כמו כן, הנתבעים הוכיחו כי דיירים אחרים הצליחו למכור את דירותיהם בבניין, אף שגם הן לא היו רשומות בטאבו.
בנסיבות אלו, השופטת קיבלה את התביעה חלקית והעמידה את נזקם של התובעים על דרך האומדן על סך של 75 אלף שקל וחייבה את הנתבעים גם בהוצאות משפט ושכ"ט עורך דינם בסך 15 אלף שקל.
לבסוף, השופטת קיבלה את הודעת הנתבעים לצד שלישי – עורך הדין של החברה במועד מכירת הדירות – וחייבה אותו לשפות אותם במלוא הסכומים בהם חויבו.
עו"ד פנינה דיין-ניסן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.